Chapter 20
נטישת הלימוד מביאה שלווה
מקור
绝学无忧。唯之与阿，相去几何？善之与恶，相去若何？人之所畏，不可不畏。荒兮其未央哉！
众人熙熙，如享太牢，如春登台。我独泊兮其未兆，如婴儿之未孩；累累兮若无所归。
众人皆有余，而我独若遗。我愚人之心也哉！沌沌兮！
俗人昭昭，我独昏昏。俗人察察，我独闷闷。澹兮其若海，飂兮若无止。
众人皆有以，而我独顽且鄙。我独异于人，而贵食母。
众人熙熙，如享太牢，如春登台。我独泊兮其未兆，如婴儿之未孩；累累兮若无所归。
众人皆有余，而我独若遗。我愚人之心也哉！沌沌兮！
俗人昭昭，我独昏昏。俗人察察，我独闷闷。澹兮其若海，飂兮若无止。
众人皆有以，而我独顽且鄙。我独异于人，而贵食母。
תרגום
נטוש לימוד ותהיה שלווה. הסכמה והתנגדות, כמה ההבדל ביניהן? טוב ורע, כמה הפער ביניהם? מה שאנשים מפחדים ממנו, אי אפשר לא לפחד ממנו. רחב כל כך ואין לו קץ! המון אנשים שמחים, כאילו נהנים מסעודה גדולה, כאילו עולים לבמה באביב. אני לבד שקט כמו סימן שלא הופיע, כמו תינוק שעדיין לא צחק; אבוד כאילו אין לו בית. כולם יש להם די ויותר, ואני לבדי כאילו חסר לי הכל. לב של אדם טיפש! מעורפל! ההמון מבריק, אני לבדי עמום; ההמון מחדש, אני לבדי אילם. שקט כמו ים, רוח נושבת ללא הפסק. לכולם יש תכלית, ואני לבדי פראי ונבזי. אני שונה מכולם, ואני מוקיר את האם שמפרנסת אותי.
הרהור עמוק
על מה פרק זה?
הפרק מתאר את ההבדל בין החכם האמיתי לבין ההמון. החכם נשאר פשוט וענו, כמו תינוק או כמו ים שקט. בעוד העולם רודף אחרי הנאות, החכם שומר על שלווה פנימית ומוצא את מקור חייו בדרך עצמה.
איך זה קשור אלי?
לפעמים אני מרגיש שונה מהסובבים אותי - כשכולם מתרוצצים אחרי הצלחה ואישור, אני מוצא את עצמי רוצה פשוט לשבת בשקט. זה יכול להיות מבודד, אבל גם משמעותי.
מה עלי לעשות היום?
היום אקדיש זמן לשקט אמיתי - לא להסתכל בטלפון, לא לתכנן, פשוט להיות נוכח כמו תינוק שעדיין לא למד לדאוג.
פרקים קשורים
ההרהור שלי
מה פרק זה מעורר בך? איך תיישם את זה?