החכמים הקדמונים שהיו שלמים בדרך היו עדינים, מיסתוריים ועמוקים עד שלא ניתן היה להכיר אותם. משום שלא ניתן היה להכיר אותם, לכן התאמצו לתאר אותם: זהירים היו כמי שחוצים נהר בחורף, מהוססים כמי שחוששים מאויבים מכל עבר, מכובדים כאורחים, מפזרים את עצמם כקרח שעומד להינתך, פשוטים כעץ גלמי, רחבי לב כמו עמק, עכורים כמי נהר. מי יכול להיות עכור ולהשתקע עד שיטהר לאט? מי יכול להיות שקט ולהתקיים עד שיצמח לאט? מי ששומר על הדרך הזו אינו רוצה להיות מלא. רק בכך שאינו מלא, הוא יכול להתחדש מתוך הבלאי.
הרהור עמוק
על מה פרק זה?
הפרק מתאר את התכונות של החכמים העתיקים - זהירות, ענווה, פשטות וקבלה. הם ידעו להאט, להשתקע ולהמתין עד שהדברים מתבהרים מעצמם.
איך זה קשור אלי?
אני מזהה בעצמי את הנטייה לרוץ קדימה ולמלא כל רגע. הפרק מזכיר לי שלפעמים ההאטה והמנוחה הם בדיוק מה שצריך כדי לאפשר צמיחה.
מה עלי לעשות היום?
היום אמצא רגע אחד של שקט אמיתי - ללא מסכים, ללא מטרות, רק לשבת ולתת למחשבות להתיישב מעצמן.
The skilful masters (of the Tao) in old times, with a subtle and exquisite penetration, comprehended its mysteries, and were deep (also) so as to elude men's knowledge. Shrinking looked they like those who wade through a stream in winter; irresolute like those who are afraid of all around them; grave like a guest (in awe of his host); evanescent like ice that is melting away; unpretentious like wood that has not been fashioned into anything; vacant like a valley, and dull like muddy water.
AI מודרני
החכמים הקדמונים שהיו שלמים בדרך היו עדינים, מיסתוריים ועמוקים עד שלא ניתן היה להכיר אותם. משום שלא ניתן היה להכיר אותם, לכן התאמצו לתאר אותם: זהירים היו כמי שחוצים נהר בחורף, מהוססים כמי שחוששים מאויבים מכל עבר, מכובדים כאורחים, מפזרים את עצמם כקרח שעומד להינתך, פשוטים כעץ גלמי, רחבי לב כמו עמק, עכורים כמי נהר. מי יכול להיות עכור ולהשתקע עד שיטהר לאט? מי יכול להיות שקט ולהתקיים עד שיצמח לאט? מי ששומר על הדרך הזו אינו רוצה להיות מלא. רק בכך שאינו מלא, הוא יכול להתחדש מתוך הבלאי.
