הַפָּרָק עוֹסֵק בְּאִחוּד הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ, בְּהַשָּׁגַת רַכּוּת שֶׁל עוֹלַל, בְּטַהֲרַת הַמּוֹחַ, בִּמְשִׁילוּת ללא כּוֹפֶר, וּבִשְׁמִירָה עַל עֲנָוָה. הוּא מְבַשֵּׂר עַל הַדֵּעַ הָעֲמֻקָּה – לפעול מבלי להחזיק, לעשות מבלי להתייחס, למשול מבלי לשלוט.
איך זה קשור אלי?
בחיי, אני שואף לאזן בין פעולה למנוחה, בין שליטה לשחרור. הפרק מזכיר לי לבדוק מתי אני אוחז יתר על המידה בתוצאות, ומתי אני יכול לתת לדברים לזרום בעצמם. הרעיון של לפעול מבלי להתייחס לתוצאות הוא אתגש לי במיוחד.
מה עלי לעשות היום?
היום אעשה פעולה אחת בלי לצפות לתוצאה מסוימת – פשוט אעשה מה שצריך לעשות מתוך נתינה, ואשחרר את הציפייה.
When the intelligent and animal souls are held together in one embrace, they can be kept from separating. When one gives undivided attention to the (vital) breath, and brings it to the utmost degree of pliancy, he can become as a (tender) babe. (The Tao) produces (all things) and nourishes them; it produces them and does not claim them as its own; it does all, and yet does not boast of it; it presides over all, and yet does not control them.
